מבחן מהירות הקלדה

עד סוף המאה ה-20, טקסטים הודפסו במכונות כתיבה מכניות מיוחדות, ורק בשנות ה-80 הן החלו להיות מוחלפות בהדרגה במכשירים אלקטרוניים.

מחשבים אישיים כבר כללו בתצורה הבסיסית שלהם פונקציה להזנת טקסט (באמצעות מקלדת) עם אפשרות להדפיסו מאוחר יותר על גבי התקני צד (מדפסות). כאשר מחשבים אישיים הפכו לזמינים לציבור הרחב, הצורך במכונות כתיבה נעלם באופן טבעי.

עם זאת, אם מכונות כתיבה מעולם לא היו קיימות, לא ברור אם שיטת ההזנה האלפאנומרית הייתה מתפתחת מאוחר יותר וכיצד היו נראות המקלדות המודרניות. לכן, כשמדברים על הקלדה והדפסה של טקסטים, יש לזכור תחילה את ההיסטוריה של מכונת הכתיבה.

היסטוריית מכונת הכתיבה

לראשונה, טקסטים ואיורים שוכפלו על נייר ובדים באמצעות הדפסה בסין העתיקה. ממצאים ארכאולוגיים במזרח אסיה, המתוארכים למאה ה-3 לספירה, מאשרים זאת. דוגמאות מאוחרות יותר להדפסה נמצאו במצרים העתיקה וגילן מעל 1,600 שנה. ביניהן ישנם פפירוסים ובדים שעליהם הודפסו כיתובים ותמונות.

אם מדובר בהדפסת ספרים בהיקף רחב (לא עותקים בודדים אלא באמצעות חותמות או תבניות), שיטה זו הומצאה בין המאות ה-6 ל-10. המצאתה מיוחסת גם לסינים, והמסמך המודפס העתיק ביותר שהשתמר מסין הוא עותק עץ חקוק של סוטרת היהלום משנת 868.

במשך מאות שנים, הדפסת טקסטים הייתה מוגבלת למוסדות גדולים, לרוב ממשלתיים או דתיים, בעוד שהיא הייתה יקרה מדי ובלתי נגישה עבור אנשים רגילים. המצב החל להשתנות רק במאה ה-18, כאשר באנגליה ניתנה הפטנט הראשון למכונת כתיבה ניידת. מהנדסים רבים באירופה עבדו על פיתוח מכונות מסוג זה, אך לא ידוע בוודאות מי היה הממציא המקורי.

מה שברור הוא שמכונת הכתיבה המסחרית הראשונה שהצליחה (והייתה בשימוש נרחב) הייתה זו שפותחה על ידי שולס וגלידן, הידועה גם בשם רמינגטון 1. דגם זה, אשר צויד במקלדת QWERTY, הוצג באנגליה בשנת 1873 והיווה בסיס להתפתחות מנגנוני ההקלדה בעתיד.

הרבה לפני כן, בשנת 1808, המהנדס האיטלקי פלגרינו טורי הציג מנגנון עם פונקציית הדפסה מהירה. הוא ידוע גם כממציא נייר הפחם. אף שמכונתו של טורי לא שרדה, מסמכים שהודפסו באמצעותה קיימים עד היום.

גם מכונות הכתיבה שפיתח צ'ארלס ויטסטון בשנות ה-50 של המאה ה-19 לא שרדו, שכן הוא מעולם לא רשם עליהן פטנט או הכניס אותן לייצור המוני. לפיכך, הדגם היחיד שהשתמר הוא רמינגטון 1, אם כי ההיסטוריה מצביעה על כך שמכונות הכתיבה הראשונות הומצאו למעשה 150–170 שנה קודם לכן.

באמצע המאה ה-20, החשמל הפך לכוח המניע העיקרי, והופיעו מכונות הכתיבה האלקטרומכניות הראשונות. בשנת 1973 יצא לשוק דגם IBM Correcting Selectric עם פונקציה לתיקון שגיאות. דגם זה אפשר להזיז את ראש ההדפסה לאחור ולכסות את התווים השגויים בצבע לבן לפני הדפסת התווים הנכונים על גביהם.

שלב חדש

עידן מכונות הכתיבה האלקטרומכניות לא נמשך זמן רב: בשנת 1984 אומץ סטנדרט ההדפסה של IBM PC ברחבי העולם. מכונות הכתיבה החלו להיות מוחלפות בהדרגה במחשבים אישיים עם מקלדות XT שכללו 83 מקשים.

מקלדות אלה אפשרו שינוי מצב ההקלדה, מה שהקל על המעבר בין אותיות רישיות וקטנות. עד 1986, מקלדות XT הוחלפו תחילה במכשירי DIN, ולאחר מכן במקלדות Model M שכללו 101–106 מקשים. חיבור PS/2 החליף את החיבור הישן, ולראשונה הופיעו מקשי Windows ו-Menu.

המקלדות המודרניות מתחברות באמצעות USB, ולצד המקשים הסטנדרטיים, הן כוללות מקשי מולטימדיה נוספים כגון שליטה בעוצמת הקול, חיפוש, רענון עמוד ועוד. ההקלדה עליהן נוחה ופשוטה ככל האפשר. האותות מועברים למחשב כמעט באופן מיידי, מה שמאפשר מהירות הקלדה של עד 300–400 תווים לדקה. שיא המהירות הנוכחי שייך למיכאיל שסטוב, שהקליד 940 תווים בדקה באמצעות שיטת הקלדה עיוורת.

אף אחד עדיין לא שבר את השיא הזה, אך אין בכך צורך. הקלדה בקצב של 200–300 תווים לדקה מספיקה כדי להיחשב למקליד מיומן, וניתן לבדוק את מהירות ההקלדה בכל עת באמצעות מבחן הקלדה מקוון חינמי.

אתם יכולים לבצע מבחן זה באופן קבוע כדי לעקוב אחר ההתקדמות שלכם. היכולת להקליד במהירות וללא שגיאות היא מיומנות שימושית שחוסכת זמן ואנרגיה, והיא מוערכת מאוד על ידי מעסיקים.