עד סוף המאה ה-20 הודפסו טקסטים במכונות דפוס מכניות מיוחדות, ורק בשנות ה-80 החלו בהדרגה להיות מוחלפים במכשירים אלקטרוניים.
למחשבים אישיים שכבר היו במכלול הבסיסי היה תפקיד של הקלדה (במקלדת), עם אפשרות להדפסתם לאחר מכן - במכשירים היקפיים (מדפסות). כאשר ההמונים הרחב קיבלו גישה למחשבים אישיים, הצורך במכונות הדפסה נעלם מעצמו.
אבל אלמלא האחרון, לא ידוע אם השיטה האלפאנומרית להזנת מידע הייתה מומצאת לאחר מכן, ואיך היו נראות מקלדות מודרניות. לכן, כאשר מדברים על הקלדה/הדפסת טקסטים, תחילה עליך לזכור את ההיסטוריה של מכונות הדפוס.
היסטוריה של מכונת הכתיבה
הפעם הראשונה לשחזר טקסטים וציורים על נייר וטקסטיל על ידי הדפסה החלה בסין העתיקה. מעידים על כך ממצאים ארכיאולוגיים שנעשו במזרח אסיה ותוארכו למאה ה-3 לספירה. ממצאים אטומים יותר לאחרונה נמצאו במצרים העתיקה. גילם מעל 1600 שנים. אנחנו מדברים על פפירוס ובדים משומרים עם כתובות ותמונות מודפסות עליהם.
אם מדברים על הדפסת ספרים מן המניין - לא חתיכה אחר חתיכה, אלא מסה (באמצעות חותמות/דוגמאות), אז היא הומצאה בתקופה שבין המאות ה-6 עד ה-10. מחבר ההמצאה שייך גם לסינים, וחומר הדפוס הקדום ביותר מסין ששרד עד היום הוא עותק חיתוך עץ של סוטרת היהלום משנת 868.
במשך מאות שנים, רק ארגונים גדולים, לרוב ממלכתיים ודתיים, עסקו בהדפסת טקסטים, ועבור אנשים רגילים מלאכה זו הייתה יקרה מדי ובלתי נגישה. המצב החל להשתנות רק במאה ה-18, כאשר הונפק באנגליה הפטנט הראשון על מכונת כתיבה ניידת. מהנדסים אירופאים רבים עסקו בתכנון של מכונות כאלה: לא ידוע בוודאות מי בדיוק הבעלים של מחבר הרעיון.
אבל זה בטוח לחלוטין שהמצליחה המסחרית הראשונה (נפוצה בקרב ההמונים) הייתה מכונת הכתיבה של סקולס וגלידן, הידועה גם בשם "רמינגטון 1". מצויד במקלדת QWERTY, הוא הוצג באנגליה בשנת 1873, וסימן את תחילת הפיתוח הנוסף של מנגנוני ההדפסה.
הרבה קודם לכן, בשנת 1808, הוצג מנגנון ההדפסה המהירה על ידי המכונאי האיטלקי פלגרינו טוררי, אשר מפורסם גם בהמצאת נייר הפחמן. מכשיר ה-Turri לא שרד עד היום, אך נותרו מסמכי נייר שהודפסו במכשיר זה.
מכונות הכתיבה של צ'ארלס וויטסטון, שהוא המציא בשנות ה-50, אך לא רשם פטנט או הוציאו לייצור המוני, גם הן לא שרדו. לפיכך, הדוגמה היחידה ששרדה היא "רמינגטון 1", למרות שההיסטוריה אומרת שהוא ראה את האור רק 150-170 שנים לאחר המצאת מכונות הכתיבה הראשונות (אך לא ששרדו).
באמצע המאה ה-20, החשמל הפך לכוח המניע העיקרי, הדגמים האלקטרומכניים הראשונים של מכונות כתיבה הופיעו. בשנת 1973, דגם IBM Correcting Selectric שוחרר עם הפונקציה של תיקון שגיאות הקלדה. זה מאפשר לך להזיז את הכרכרה אחורה ולצבוע הדפסים עם דיו לבן, ולאחר מכן להחיל תווים חדשים על גביה.
שלב חדש
עידן האלקטרומכניקה בדפוס לא נמשך זמן רב: כבר ב-1984, תקן ההדפסה מהמחשב של IBM היה סטנדרטי והופץ ברחבי העולם. מכונות כתיבה החלו להיות מוחלפות בכל מקום במחשבים אישיים עם מקלדות XT המצוידות ב-83 מקשים.
הם יכלו לשנות את מצב הקלט, מה שאפשר לעבור בין אותיות רישיות לאותיות קטנות. עד 1986, מקלדות XT הוחלפו תחילה במכשירי DIN ולאחר מכן במקלדות מדגם M עם 101 עד 106 מקשים. יציאת החיבור הוחלפה ב-PS / 2, ולחצני Windows ו-Menu הופיעו לראשונה בין המקשים.
מקלדות מודרניות זמינות עם יציאת חיבור USB, ובנוסף לאלה הסטנדרטיות, יש להן מקשי מולטימדיה נוספים. לדוגמה, לחצני הגברת והורדת עוצמת הקול, חיפוש, עדכון וכדומה. הדפסת טקסטים עליהם פשוטה ונוחה ככל האפשר. האותות מועברים למחשב האישי כמעט באופן מיידי, מה שמאפשר להגביר את מהירות ההקלדה עד ל-300-400 תווים לדקה. שיא המהירות שייך כרגע למיכאיל שסטוב, שהקליד 940 תווים לדקה באמצעות הקלדת מגע.
אף אחד עדיין לא הצליח להשיג ולעלות על השיא הזה, אבל זה לא הכרחי. מספיק להקליד 200-300 תווים בדקה כדי להיחשב כקלדנית טובה, ותמיד תוכל לבדוק את מהירות ההקלדה שלך באמצעות בדיקה מקוונת בחינם.
תוכל לעבור עליו מעת לעת כדי לראות את הדינמיקה. היכולת להקליד טקסטים במהירות ובדייקנות היא מיומנות שימושית החוסכת זמן ומאמץ, והיא מוערכת גם על ידי מעסיקים.
